סקירה לערב שבת.

השבת בבתי הכנסת יקראו את פרשת 'בהעלותך' מספר במדבר.
בפרשה יוצאים סופסוף בני ישראל למסע הגדול מן המדבר אל ארץ ישראל. אך כמו לפני כל יציאה למסע חשוב להגיע אליו מוכנים. בתחילת הפרשה מתוארות ההכנות האחרונות לקראת היציאה למסע. עוד במהלך ההכנות מתחילה העבודה במשכן.

לאחר שבפרשה הקודמת חגגו בני ישראל את חנוכת המשכן במסיבה רבת משתתפים, בפרשה הנוכחית הם מתחילים לעבוד בו ממש. אהרון, אחי משה, מקבל את הזכות לחנוך את תחילת העבודה בהדלקת מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים. בהמשך יצטרפו אליו העוזרים הנאמנים שלו – הלויים (פרק ח', פסוקים א'-כו').

המסע במדבר אינו קל. החום יוקד ובני ישראל מתחילים להתלונן. הם כועסים על משה וטוענים שבמצרים היה להם טוב וקל יותר. משה מרגיש שהוא אינו יכול להתמודד עם הטענות לבדו. כדי לסייע לו בהתמודדות עם דרישות העם ממנה ה' 70 זקנים (חכמים) המצטרפים אל משה באוהל מועד כדי שיישאו עמו במשא העם.

רוח ה' שורה על שבעים הזקנים והם זוכים כולם לרוח נבואה. ואולם שני אנשים, אלדד ומידד, ששהו במחנה באותה שעה זוכים גם הם לרוחו של ה' ומתנבאים שם, בתוך המחנה. יהושע בן נון נבהל מכך ומציע למשה לכלוא אותם, שכן הם אינם אמורים לעסוק בנבואה מחוץ לגבולות אוהל מועד אך משה דווקא מרוצה מהתנהגותם: "וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי? וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם ה' נְבִיאִים כִּי-יִתֵּן ה' אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהם!"

הסיפור החותם את הפרשה הוא סיפור לא נעים המתרחש בין משה לאחיו. מרים ואהרון, אחיי משה, מדברים על אשתו הכושית של משה. איננו יודעים מה נאמר בדיוק, אך קל לחוש את הקנאה במעמדו המיוחד של משה, כנביא המועדף על ה'.

ה' כועס על מרים ואהרון. הוא מעניש את מרים והופך אותה למצורעת בצרעת עור לבנה. כאן אנו שוב רואים את גדולתו של משה שאינו קנאי למעמדו. במקום לכעוס על אחיו הוא עומד ומתפלל לרפואת אחותו. הפרשה מסתיימת במרים המחלימה מהצרעת, אז מסמן הענן לעם ישראל שאפשר להמשיך הלאה, ולאחר כל התלאות המסע חוזר למסלולו.

איך מקשרים את הפרשה לחייו של הסוחר?

כמו בפרשה, כך גם בחייו של סוחר – הכל מתחיל ונגמר במסע.
מסע רוחני/גשמי שעל הסוחר להתמודד ולדעת להלך בין המהמורות הרים וגבעות. המסע של הסוחר, כשמו כן הוא – הצלחות, כשלונות, מצבי לחץ, תהיות ולבטים, הרהורים, רגעי שמחה ועוד סיטואציות שרק יצור חי המנסה לקבל ולחיות חיי משמעות מבין את.
וכמו במסע של בני ישראל במדבר סיני, ששם היו הפסקות, מריבות, שאלות ותלונות. כך גם בחייו של הסוחר שמתמודד כל הזמן עם רגעי משבר, לעיתים תלונות על השוק כאילו חייב לו משהו, או על כל העולם אבל רק את עצמו שוכח להזכיר ולבקר.
כמו שבני ישראל ידעו לגשר על הפערים ולבסוף להתלכד ול-ק-ו-ם ולהמשיך במסע – כך גם אנחנו כסוחרים מחויבים להתמודד ולקום בכל מצב לא משנה עד כמה עמוק ורחוק נפלת.

נקודה נוספת מעניינת היא ענוותנותו של גדול הנביאים, שלא קם בישראל כמותו מאז ומעולם – משה רבינו.
לכאורה היה לו את כל הזכויות וההטבות להיות בעל גאווה, או לפחות להעיז ולהראות לכולם לאיזה מעמד הגיע ועד כמה רוכשים לו כבוד והערכה.
במקום זאת, משה רבינו ניסה רק לברוח ולרדת מהפודיום. שלא ידברו, שלא ידעו כי את מי זה מעניין?

אדם שחיי בביטחון גמור וידיעה ואמונה בצדקת הדרך שמה שהוא עושה זה אכן מתוך מקום אמיתי וכנה – לא צריך להראות ולהיראות!!
כך הם חייו של הסוחר – ככל שתגדל כך תצטרך לעבוד על מידה הענווה שלך.
ואיך אתה עצמך תדע האם אתה עושה את מה שאתה עושה כי אתה אוהב או בכדי לקבל כבוד ומעמד? פשוט מאוד!
איך אתה מתבטא,
איך אתה מתנהג,
איך אתה נראה ומה אתה רוצה שיזכרו ממך,

מה שלום השוק?

קיבלנו אתמול חותמת על מה שדיברנו בבוקר שהתנועה די מתוחה והסיכוי של המחיר לקבל ברקס ולנזול קצת מטה יחסית גבוה.

קיבלנו אתמול נר המסמל מאבק. מאבק כשמו כן הוא! מוכרים/קונים נאבקים ולא שולטים.

אנחנו כסוחרים תמיד רוצים להיות בצד של מי ששולט.
פחות נוח לנו חוסר וודאות בעולם שמטבעו חסר וודאות.

מכאן ואילך לטווח הקצר קרי תוך היום, דחף של המחיר ותחילתו של תנועה יורדת ימשיך להזרים מוכרים לשוק. כנל ההיפך – תנועה עולה תתדלק את הקונים להיכנס שוב פנימה.

אנחנו יכולים ליהנות מ 2 העולמות מכיוון ש:

א. אנו יודעים מה לא לעשות בכל זמן נתון!
ב. אנחנו טטרו טרייד – חושבים ומתנהגים אחרת

אני מאחל לי בראש ובראשונה להמשיך ליהנות מהמסע המופלא שאני חווה מעל 12 שנים. שלא יגמר לעולם….
מאחל לכם הבוגרים שלי, ולכל מי שנשאר סבלני וקורא את דבריי לכבוד השבת, להיות מסורים למסע בו אתם נמצאים ומתוך כך לשמור לעבוד ולקיים את מה שצריך באמת בכדי להיות סוחרים ראויים – עבודת המידות ולדעת לחשוב ולהתנהג אחרת!

שבת מבורכת אמן.