ג'סי ושלומי.

אחד הסוחרים שהשפיעו עליי רבות, בטח בעולם המסחר, וכמובן גם בחיים עצמם הוא ג'סי ליברמור.

כאחד שמנסה לקחת לרוב את הדברים הטובים מכל אדם, עוד כשהייתי סוחר צעיר מאוד, תמיד ג'סי היה מודל להערצה שלי בנושא המסחר וההשקעות. רבות מנבכי המסחר שלי, הדרך בה אני לומד ומלמד אחרים, מרכיב משקפיים מיוחדים של מסחר והשקעות, מגיעים מאורח חייו של ג'סי. יש כמה ספרים וכתבי עת של ג'סי, והמפורסם שבהם הוא 'זיכרונותיו של סוחר מניות'.

בעיני ובעיני רבים נחשב התנ"ך של עולם המסחר.

אין בו שיטות מסחר, אין דוגמאות וניהול סיכונים, אין בו תצורות ואישורי כניסה.

יש בו חיים.

אורח חיים אמיתי של סוחר המצוי כל הזמן בקונפליקטים בעיקר עם עצמו, ואת היכולת המתפתחת שלו תוך כדי תנועה…סוג של ביוגרפיה.

כשבחרתי את ג'סי להיות אחד מאבות המסחר שלי, ניסיתי סוג של לחקות אותו. בהתחלה זה היה לחקות אך לבסוף הבנתי מהר מאוד שצריך ללמוד אותו וממנו, והדרך הכי ארוכה ומייגעת ביותר להצלחה שלי היא לחקות אותו.

(אפתח סוגריים ויאמר עד כמה חשוב ממי לומדים, ולנסות בכל הכוח להבין מי סוחר ומי מחקה מישהו אחר)

אז ניסיתי לחשוב/לערער/להרהר/להתוודות/להרגיש/להפנים ולסחור בעיקר על פי עקרונותיו.

אתם צריכים להבין:

כולכם שמעתם לא פעם ולא פעמיים עד כמה סוחר מקצוען חושב ומתנהג בצורה שונה מהמוכר והידוע. אני מנהיג את עצמי ואת ההכשרות/קהילה שלי בדיוק בצורה הזו.

לעיתים קרובות, במהלך ההכשרות ובטח בקהילת הליווי הייתי ועודני משתף שכל רובד בחיים שלי, גם אם לא קשור כלל וכלל לעולם המסחר, הוא מיידית הופך להיות חלק. חלק גדול מהתודעה והמחשבה שלי כסוחר. זאת אומרת אני מכניס ומפרק כל סיטואציה בחיים שלי להגדרות ולהוויה של המסחר.

גרפים, אזורי עניין, סיכוי מול סיכוי, הסתברות, מחיר טעות, תמיכה, דשדוש, כל עוד, מה הסיכוי ש… ועוד.

באחד הפרקים הראשונים בספר, ג'סי מספר שהוא יצא לחופשה. חופשה מהטיקר (לוח תרשים שבו היו מוצגים נתונים פיננסים וגרף מחיר המניה לפני עידן המחשבים) לאחר עסקאות גדולות ואיכותיות שלו. רצה להרגיש את תחושת השחרור הזו מעול הגרפים ושאר הנתונים.

ותוך כדי הטיול הוא פגש במכבסה ( בעבר משרדי ברוקראז' חיקוי סטייל cfd היו פזורים ברחבי ארה"ב, והכניסה אליהם הייתה מאוד זולה. בעבר לסחור בבורסה היה נדרש סכום גבוה כמינימום שלרוב הציבור לא היה)

אתם מוזמנים לגשת לספר בכדי לקרוא ולהיכנס לעלילה אבל אספר לכם בקצרה:

הוא בחופש, בטיול.

חולף על פני מכבסה, מתעדכן וכמובן מתחיל להתגרד.

מיד נכנס בו הרצון והכמיהה לפעול.

הוא מרגיש את המזל – הזדמנות פוגשת מוכנות.

נכנס למכבסה, מחשב את מה שצריך לחשב, ומחליט לקנות מספר מניות של חברה מסוימת. ובכך ממשיך את הטיול שלו וכד'

אמנם אני לא ג'סי.

אני שלומי טטרו!

וגם אני בטיול… וגם אני מתנתק מהכל!

וגם אני בדרכי למסעדה איכותית ומומלצת (והיא לכשעצמה יש סיפור משגע! אולי בהמשך אפרט).

ופתאום, לנגד עיני, יותר נכון מימיני, אני מבחין בטלוויזיה שעל גבה מוקרן ערוץ פיננסי.

ופתאום אני מוצא את עצמי בוהה, אישתי כבר עשרות מטרים לפניי, ואני – עומד ובוהה, מריץ את הגרפים, שומע את האנגלית השוטפת של אותם כתבים המסקרים את הירידות/עליות בשוקים, שרק מלשמוע אותם מגרה אותך ללחוץ על העכבר ולשגר את הפקודה ולהרגיש חלק מהמסיבה, ולקנות/למכור לא משנה מה.

נעמד שם 2 דקות ומריץ את ג'סי.

לפעול או לא לפעול?

אתה בדרך למסעדה,

המחשבות שלך במקום אחר,

לא נגעת ולא פתחת כלל את הגרף למרות שהיו הזדמנויות מעולות.

אז מה, דווקא עכשיו?

תוך כדי דין ודברים עם עצמי אני שומע קול קורא – אישתי דוחקת בי להתקדם כי אנו מאחרים, ובטח זה לא נחמד ומכבד.

תוך כדי שאני מגניב חיוך ומגדיל צעדים בכדי להדביק את הפער, רצות בי מחשבות שאני צריך לפעול.

מעין רגש שלא ניתן להסביר במילים.

*** אני חושב שרק סוחר ראוי יוכל להבין אותי.***

ההשתוקקות הזו לפעול.

החיוך והדופמין שנזרק לכל עבר כרגע הוא עילאי ואני רוצה מזה מאוד.

זאת אומרת, יעני מנסה להדחיק אבל זה מנצח כל פעם מחדש.

ואני אוהב אתזה,

ונדלק מזה.

הניצוץ לא כבה.

למרות כל מה שעברתי וחוויתי וטעמתי – הניצוץ לא כבה.

יאללה עסקה קצרה.

מענה מהיר לתחושות של שנים.

פותח ניוזילנדי דולר,

מומנט שלילי,

סופליי מהיומי,

יורד ל5 דקות רק כי אני רוצה ללחוץ!

איך אמתין עכשיו לממד גדול?

7 דקות אני מגיע למסעדה ושם אני מנותק לגמרי מהעולם החיצון מתוך רצון.

מתחבר,

בודק סיכון סיכוי,

מזהה מומנט,

לוחץ ובוםםםם – הפרץ אנרגיה הזו משתחררת ומעין תחושה של שלווה בגוף ובנפש.

המלצר ניגש, מסביר לנו על המנות שנקבל היום ועל הקונספט של המסעדה, אישתי מהנהנת בראש ומחייכת.

אני מתבונן במלצר, גם מחייך אבל רואה/ מריץ בראש את סדר הפעולות שקדמו מהרגע בו זיהיתי ברפרוף טלוויזיה המשדרת נתוני בורסה ועד לפעולה עצמה.

כשהדופמין נרגע, ואתה כבר עם בטן מלאה, אתה חוזר למוטב – מזה מוטב?

אותו רצון שבו התחלת את היום/טיול. לא נוגע במסחר ובטח לא מתבונן.

ואכן כך היה.

חזרנו למלון,

הנחתי את המטריה (גשום כאן מאוד) סמוך לדלת בכניסה ללובי,

לגמתי מים מהולים בפלחי תפוז,

פתחתי מחשב וחייכתי.

הניצוץ כאן.

ג'סי כאן.

רק טוב אמן:)